ילקוט שמעוני על התורה
וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל. אמר רבי מאיר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם, ומשל את הרשעים בדירתן כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי, כסיתי עליו את תהום, במה הרשעים מתכסין כשהן יורדין לגיהנם בתהום. חזקיה ברבי חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרם מפני שהוא מינה, כך הרשעים כתיב בהן בהמחשך מעשיהם, לפיכך הם השוכים לפני הקב"ה, והוא מורידן לשאול שהיא חשכה ומכסה עליהן את התהום שהוא חשך שנאמר וחשך על פני תהום. והצדקה שהקב"ה מביא לעולם מפורסמת כהרים הללו, משפטיך תהום רבה משפט שאתה עושה בעולם כתהום רבה, מה תהום בסתר. כיצד כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשהראה ליחזקאל (בכ')מראה לו בעשירי באחד לחדש, למה שלא לפרסם לו באיזה יום באיזה חודש חרבה, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל הוא מפשרסם באיזה יום באיזה מקום חדש ובאיזו שנה [באיזה אפטיא. באיזה יום באחד לחודש. באיזה מקום במדבר סיני, באיזה חודש לחדש השני, באיזו שנה] בשנה השנית, לאיזה אפטיא לצאתם מארץ מצרים. לאמר, מה אמר להם שאו את ראש. ד"א וידבר ה' אל משה זה שאמר הכתוב הדור אתם ראו דבר ה', אמר הקב"ה לישראל אמרתם למשה למה העליתנו ממצרים המדבר הייתי לישראל וכי כמדבר עשיתי לכם [או כמדבר נהגתי אתכם] בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא למדבר שמא מוצא שלוה כשם שהיה בפלטון שלו או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד והעמדתי לכם שלשה גואלין משמשין אתכם שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, שבעה עננים היו מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות העולם ואחד מפניהם, ומכה נחשים ועקרבים, ומשוה להן את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים ואת הברקנים ומעלה עשן, ורואים אותן כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן וגו' וכתיב ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם, התינוק [הזה] כל זמן שהוא גדול לבושו ושמלתו גדלין עמו. המן בזכות משה, והענן בזכות אהרן, והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על הים. [א"ר ברכיה הכהן בשם רבי לוי] מלך ב"ו שיש לו מדינה והיה משלח בני אדם גדולים לתוכה שהיו עושין משפטן ונושאין משאן, מי צריך להיות זקוק במזונותיהם לא בני המדינה, והקב"ה לא עשה כן אלא שלח משה ואהרן ומרים, שבזכותן ישראל מתנהגין, המן בזכות משה [תדע לך שכיון שנסתלק משה מה כתיב שם וישבות המן ממחרת], ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן שכיון שנסתלק אהרן מה כתיב ותקצר נפש העם בדרך שהיתה השמש זורחת עליהן, והבאר בזכות מרים שנאמר ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה. והיאך היתה [הבאר] עשויה (כמין) סלע [כמין כוורת] והיתה מתגלגלת ובאה עמהם במסעות, וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה בא הסלע ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גבו ואומדים על גבו ואומרים עלי באר, והיתה עולה, ואחר כך הבאתי לכם שלוים, המדבר הייתי לישראל שמא כמדבר נהגתי אתכם, אם ארץ מאפליה לא אני בעצמי הייתי מאיר לכם [מאפלכם] שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, ד"א מאפליה, שמא אמרתי שאני מביא להם [טובה] והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא הלקשה שנאמר כי עפילות הנה. לא נפל דבר אחד ממה שאמר הקב"ה, שכן אמר יהושע לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' אלקיכם עליכם הכל באו לכם וכו', זש"ה מי יתנני כמדבר, משל לשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לעיר אחרת חרבה וראו אותו בני מדינה וקלסו אותו. אמר [הנשיא] זו העיר הטובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא, כך הקב"ה בא לים ברח מפניו שנאמר הים ראה וינום, [נגלה על הר סיני ברחו שנאמר ההרים רקדו כאילים], בא למדבר חרבה קלסו אותו שנאמר ישאו מדבר ועריו, ירד לתוכה התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכן, שנאמר ישושום מדבר וציה:
ילקוט שמעוני על התורה
ויהי המקריב ביום הראשון. זה אברהם שהודיע כחו של אלקים לכל באי עולם. קרבנו קערת כסף בזכות שרה שלא היה לה אלא בן אחד וקרב על גבי המזבח. שלשים ומאה משקלה בזכות יהוידע הכהן שחדש את הקרבנות שבטלו בימי עתליה ומת בן שלשים ומאה. מזרק אחד כסף שבעים שקל זה סנהדרי ישראל שנאמר אספה לי שבעים איש ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד. שניהם מלאים זה משה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, וכן הוא אומר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'. כף אחת זו תורה שנאמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. עשרה זהב בזכות עשרת הדברות שנארמ הנחמדים מזהב. מלאה קטרת בזכות ישראל שנאמר מי זאת עולה מן המדבר וגו' מקוטרת. פר אחד בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם. איל אחד בזכותיצחק שנאמר וילך אברהם ויקח את האיל, כבש אחד זה יצחק שנאמר השה לעולה בני. שעיר עזים בזכות יעקב דכתיב ואת עורות גדיי העזים. ולזבח השלמים בקר שנים בזכות נדב ואביהוא שכפרו על ישראל. אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה בזכות שנים עשר שבטים ושלשה אבות:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר כי תבואו אל הארץ עם חביב לארץ חביבה ישראל אחת היא יונתי תמתי ובך בחר ה' אלהיך וגו' וכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חוקיו, התורה נקראת זאת וזאת התורה, וכתיב זאת הארץ, וכתיב מי זאת עולה מן המדבר וגו'. תניא ללמדך שכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי רבי ישמעאל, א"ל רבי עקיבא והרי שבת שנאמר בה מושבות ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, א"ל חדא דאנא ביאה ומושב קאמינא ועוד שבת מק"ן נפקא ומה מצות קלות נוהגות בין בארץ ובין בחוצה לארץ שבת חמורה לא כל שכן. במאי קמיפלגי אי קרבו נסכים במדבר קמיפלגי, רבי ישמעאל סבר לא קרבו נסכים במדבר, ורבי עקיבא סבר קרבו נסכים במדבר, אמר אביי האי תנא דבי רבי ישמעאל מפ יק מאידך תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופברט לך הכתוב באחת מהן לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה, ואידך, משום דהוי מלך ובכורים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, ואידך, צריכי דאי כתב רחמנא בכורים ולא כתיב מלך הו"א מלך [דדרכו] לכבוש, לאלתר. ואי כתב רחמנא [מלך ולא] בכורים הוה אמינא בכורים דקא מתהני, לאלתר. ואידך, ניכתוב רחמנא מלך ולא בעי בכורים ואנא אמינא ומה מלך דלכבוש לאחר ירושה וישיבה בכורים לא כל שכן. ואידך, אי כתיב הכי הוה אמינא מידי דהוה אחלה, קא משמע לן. תניא אידך וכי תבואו להטעינה נסכים בבמה גדולה הכתוב מדבר, או אינו אלא בבמה קטנה, כשהוא אומר לכם בבמה הנוהגת לכלכם הכתוב מדבר דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר וכי תבואו להטעינה נסכים בבמה קטנה הכתוב מדבר, או אינו אלא לבמה גדולה, כשהוא אומר אל ארץ מושבותיכם הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר, כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל לא קרבו נסכים במדבר ולדברי רבי עקיבא קרבו נסכים במדבר. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל בא הכתוב ללמדך שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתן לארץ. רבי שמעון בן יוחאי אומר בא הכתוב ללמדך על הנסכים שהן קרבין בבמה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שריבה כלי ית עולמים מכלי אהל מועד כך נרבה נסכי בית עולמים מנסכי אהל מועד, תלמוד לומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח, מגיד הכתוב שאף על פי שריבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד לא ריבה הכתוב נסכי בית עולמים מנסכי אהל מועד: